פתח דבר

משפחות מלוות יקרות!

ההגעה לגיל 18 והיציאה ממסגרת הפנימייה, מהווה אתגר מורכב ולעיתים כואב במיוחד, בייחוד עבור מתבגרים ללא עורף משפחתי. הם נדרשים למעשה, לעזוב את הפנימייה, שהיוותה עבורם מקום חם ויציב, להיפרד מדמויות משמעותיות (מדריך, אם בית, עו"ס ועוד) ובבת אחת מתבקשים להיות עצמאיים כמעט בכל תחום בחייהם. זאת בשונה ממתבגרים החיים בחיק משפחתם, אשר עוברים תהליך הדרגתי וארוך הרבה יותר של מעבר לעצמאות, המאפשר גם תקופת "מורטוריום" ומעטפת כלכלית ומשפחתית משמעותית.

אלו מותירים את הצעירים נעדרי עורף משפחתי, עם התמודדויות רגשיות, כלכליות, תעסוקתיות וכן עם סימני שאלה גם בנוגע להמשך הקשר עם המשפחה המלווה.

התמודדות זו יכולה להביא לכל מיני תגובות והתנהגויות קיצוניות בשנת י"ב הן כלפי צוות הפנימייה והן כלפיכם: נסיגה להתנהגויות סיכון, התרסה והתנגדות, התרופפות בשמירה על סדר יום, רצון לסיים מוקדם את הפנימייה ואת בית הספר, הפחתת ערך הקשר ועוד. בבסיסן של התנהגויות אלו עומד הרצון לטשטש את כאב הפרידה שקרבה ובאה ובו זמנית לבחון את הגבולות ועד כמה ילחמו על הקשר.

אנו מוצאים שככל שהמתבגר/ת יודעים מה קורה איתם בסוף י"ב, הן מבחינת מסגרות המשך והן מבחינת המשך הקשר עם המשפחה המלווה, כך הם מצליחים להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים המאפיינים תקופה זו.

לכן, אנו ממליצים במיוחד בשנת י"ב, לעבוד בשיתוף פעולה עם צוות הפנימייה ולגבש תכנית מסודרת ליום שאחרי הפנימייה. בחלק מן הפנימיות יש תפקיד מוגדר, "רכז בוגרים", כדאי לבדוק האם בפנימייה של הנערה שאתם מלווים יש כזו דמות.

במקביל חשוב שתדעו שאנחנו בעמותת ילדים בסיכוי נמצאים פה עבורכם ומעניקים ליווי ותמיכה למשפחות מלוות גם לאחר שהפנימייה מסתיימת. אנו בטוחות שגם עבורכם זוהי תקופה מאתגרת במיוחד בקשר, ואנחנו כאן בשביל להקשיב, להכיל, לייעץ ולסייע במה שנוכל.

בברכה,

צוות משפחות מלוות