הבגד עושה את האדם?!

“מתלבשים” (כ-15 דק’)

מצמידים לכל משתתף דף תלבושת על גבו כך שלא ידע מה הוא “לובש” ומהי הדמות אותה הוא מייצג.

מטרת כל משתתף במשחק היא לפענח איזו תלבושת מוצמדת לגבו. כיצד יעשה זאת? עליו להיות ערני להתייחסותם של שאר המשתתפים אליו: האם הם מנסים להתקרב אליו או מתרחקים ממנו? אילו הערות הם “זורקים” לו? האם מכבדים אותו או מזלזלים בו? באיזה טון דיבור מדברים איתו? וכו’

מספר אפשרויות לנהל את המשחק:

1. הליכה חופשית בחדר (בליווי מוזיקת רקע)
2. תצוגת אופנה בה המשתתפים עוברים על המסלול ומראים את הכרטיס שלהם
3. סבב שבו כל אחד זוכה להתייחסות לפי התור

במידה וקשה למשתתפים לפענח את הכרטיס ניתן להציע להם:

1. להפנות לאחד המשתתפים שאלות כן/לא ולנסות להבין עפ”י התשובות
2. להזמין את כל המשתתפים להשתתף באירוע כגון: מסיבה משפחתית, תור בסופרמרקט, צופים במשחק כדורגל וכדו’

נקודות לדיון בסיום המשחק: (כ-10 דק’)

• איך היתה הרגשתכם בתחילת המשחק כשלא ידעתם מי אתם?
• למי היה קל לזהות מי הוא? למי היה קשה? כדאי לבדוק עם המשתתפים ולנתח מה יצר את הקושי? איזו הערה או התייחסות עזרה לי לפענח את הכרטיס?
• עד כמה היה קל או קשה להתייחס לחבר עפ”י מה שהוא “לבש”?
• עד כמה התרגיל הזה מדמה את מה שקורה במציאות?
• מה עניינם של תלבושות, של מדים? מהי ייצוגיות? באיזה תפקידים חשוב להיות ייצוגיים? מה הלבוש שלנו משדר? האם יש גבולות ברורים?
• מה דעתכם על המשפט: “הבגד עושה את האדם”?
• מה דעתכם על המשפט: “יש נאה לבושו והוא אינו נאה ללבושו”? (לעיתים אדם מתלבש בצורה מכובדת אבל מתנהג בצורה שאינה מכבדת את לבושו…)
• האם קרה לכם פעם שהרגשתם שמתייחסים אליכם באופן מסוים בגלל מה שלבשתם?

לקריאה או הרחבה:

מתוך: “חברים מקשיבים“:

האם הבגד עושה את האדם? לפני כמה שנים ערכו מפיקי תוכנית טלוויזיה בריטית ניסוי מעניין, שנועד להוכיח את הטענה הזו. הם העמידו בתחנת הרכבת בלונדון שני אנשים שנקלעו, כביכול, למצוקה. האחד, לבוש בצורה סתמית ועלובה, עושה רושם של איזה פּוֹעֵל פשוט או אפילו קבצן. והשני, לבוש חליפת עסקים מכובדת ואוחז בידו תיק ג’יימס בונד יוקרתי. שניהם ניגשו אל העוברים ושבים ובפיהם סיפור: “הייתי בדרך לעבודתי בחלק האחר של העיר. כשירדתי בתחנה כדי להחליף רכבת גיליתי לתדהמתי שמישהו כייס את הארנק שלי ובו כל המסמכים והכסף”. הם ביקשו מהאדם שמולם שיסייע להם במשהו כדי שיוכלו לקנות כרטיס לרכבת ולהמשיך בדרכם.
בתום ‘יום העבודה’ נבדקו התוצאות. התברר שהאיש הלבוש חליפת עסקים קיבל פי ארבעה (!) כסף מאשר חבירו הלבוש כפועל פשוט. מה ההסבר לכך, אתם שואלים? פשוט מאוד. לכולם היה ברור, אדם כזה הוא ללא ספק בן אדם רציני, ואם הוא נאלץ לפנות לעזרה אין ספק שנקלע למצוקה אמיתית וראוי לעזור לו. אבל השני, ‘נו, אחד כזה שנראה ככה, מי יודע?! לך תדע אם הוא לא עובד עליך…’
מסתבר שלא בכדי אנשים מבלים זמן רב כל כך בריצה בין הארון לַמַרְאָה בשעת בוקר מוקדמת, לפני שיצאו מהבית לאיזו פגישה חשובה או ראיון עבודה, שהרי כל אחד יודע – “הבגד עושה את האדם”, וחשוב לעשות רושם טוב.

לסיכום

חשוב לציין כי הבגד הוא אמנם העטיפה החיצונית של האדם אבל בדרך כלל הוא מייצג את התרבות אליה הוא שייך, את מקצועו, את “קוד הלבוש” המקובל במקום עבודתו והסביבה בה הוא חי ועוד. בתוך כך יש מקום לטעם, לאופנה ולאמירה האישית.
חשוב לקחת בחשבון כי אכן יש מידה של אמת באמירה “הבגד עושה את האדם”.