מתוך כל הילדים והנערים שגדלים בפנימיות הרווחה, יש קבוצה אחת שהבדידות שלה כמעט שקופה.
אלו ילדים שהחיים שלהם התחילו במקום שבו הילדות נעצרה.
רובם יתומים, נטושים, או מגיעים מבתים שאינם בטוחים לחיים. חלקם נשלפו מתוך מצבי אלימות קשים. אחרים חיו שנים עם הורה שאינו מסוגל לטפל בעצמו, בלי אף מבוגר במשפחה שיכול באמת לדאוג להם.
הם חיים בפנימיות מגיל 5 ועד 18. זה הבית שלהם. זה חדר הילדות שלהם. זה המקום שבו הם חוגגים חגים, מסיימים כיתה, בוכים, מתגעגעים.
אלו הילדים שנעקרו מביתם בגיל צעיר, חיים שנים ארוכות בפנימיות רווחה, ואין להם מבוגר אחד קבוע בעולם.
אין מי שיחכה להם בשישי בצהריים. אין מי שיגיע ליום הורים. אין מי שישאל ביום הולדת “איזה עוגה תרצי שאכין לך?”.
ילדי נע”ם
משפחות וחונכים מלווים לילדים נעדרי עורף
״תמיד נשארתי זה שלא באים לקחת אותו הביתה. כולם ארזו תיק לסופ״ש ואני נשארתי לחכות שמישהו יזכור שגם אני פה״.
י, בן 10
אנחנו לא מוכנים להשאיר אותם לבד
בישראל כ־7,000 ילדים ובני נוער גדלים בפנימיות רווחה. כ־1,500 מהם מוגדרים נעדרי עורף משפחתי. אלה ילדי נע”ם. הילדים הכי לבד במערכת.
הפנימייה מספקת להם מסגרת וביטחון פיזי, אבל היא לא יכולה להחליף חוויה בסיסית אחת:
תחושת שייכות משפחתית.
אנחנו לא מוכנים להשאיר אותם לבד.
ב”ילדים בסיכוי” פיתחנו עבורם תכנית ייחודית שבמרכזה מטרה אחת ברורה:
לבנות לילדים ולילדות האלה קשרים משמעותיים ויציבים שיישארו איתם לאורך זמן. קשרים שמעניקים ביטחון, אהבה, תחושת שייכות ואופק רגשי.
זה קורה דרך שני מסלולי ליווי מרכזיים:
- משפחות מלוות – משפחות שפותחות את הלב והבית לילדי פנימיות נעדרי עורף משפחתי.
- חונך מלווה לחיים – מתנדבים בוגרים שמלווים ילד או ילדה בקשר אישי לאורך שנים.
שתי התכניות פועלות בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הרווחה וצוותי הפנימיות, ומתוך התאמה תרבותית ומגזרית לקהילות השונות.
“כשהגעתי לפנימייה הייתי בן תשע. לא היה לי אף אחד שיבוא לאסיפות הורים, אף אחד שיתקשר לבדוק אם אכלתי. כשאבנר נכנס לחיים שלי, לא האמנתי שהוא באמת ישאר. אבל הוא חזר שוב ושוב, גם כשהייתי כועס. הוא למד מתי לשתוק ומתי לדבר. היום אני בן 17. אני יודע שלא משנה מה יקרה, יש מישהו אחד בעולם שיהיה שם בשבילי.” דויד, בן 17
מה מספרים המחקרים שלנו
לאורך השנים ערכנו ב”ילדים בסיכוי” מחקרים והערכות עומק על תכנית ילדי נע”ם. בריאיונות עם הילדים, המשפחות והחונכים, ובמעקב רב־שנתי אחרי הקשרים שנוצרים, אנחנו רואים שוב ושוב שכשיש לילד מבוגר אחד קבוע בחיים, דברים זזים.
הילדים מדווחים על:
- ירידה בתחושת הבדידות והתחושה ש”אני לבד בעולם”.
- עלייה בתחושת השייכות והביטחון – יש לי בית, יש לי למי לפנות.
- שיפור משמעותי ביחסים עם מבוגרים בכלל, ובאמון שלהם במערכות.
- חוויות חדשות של משפחתיות, חגים, טיולים ושגרה רגועה יותר.גם המשפחות והחונכים מדווחים על שינוי עמוק: קשר שמעשיר את הבית, מחזק ערכים של נתינה ואחריות, ומזכיר עד כמה נוכחות אחת יציבה יכולה לשנות חיים.
משפחה מלווה
רוצים לבדוק אם זה יכול להתאים לכם?
חונך.ת מלווה לחיים
רוצים להיות הדמות שנשארת?