הפודקאסט שלנו

פרק 10 - משני צידי החמלה

הפעם אנחנו עם סיפורה של ליאור ליבוביץ ‘- שגדלה בנהריה ויצאה מהבית לפנימייה לאחר שפנתה מיוזמתה לרווחה.
ליאור סיימה את התיכון, השתחררה מהצבא וסיימה לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, וכיום היא בצד השני של השולחן, בצד הנותן.
זהו סיפור על קושי אמיתי, התעקשות לשרוד ולהצליח, לשים את הרוב מאחור ולבחור בנתינה. נתינה חזרה מתוך הצלחה וכוח.
היום, כעובדת סוציאלית עם משפחה חדשה ושאיפות מקצועיות, ליאור מוכנה לצד השני של השולחן כמטפלת. לתקן מתוך הבנה והכרה של מצבם של הפונים לרווחה.

פרק 11 - פתאום באמצע החיים

הכירו את הילה סעדון.
הילה, צעירה מקסימה ומוכשרת, גדלה בדירה בפרדס כץ עם זוג הוריה. מגיל צעיר הרגישה שמשהו בבית שלה שונה, מבלי להבין מה.
החיים זרמו, הילה בגרה, ועברה בגיל 12 להתחנך בפנימיית בויאר בירושלים. בפנימייה, בגיל 16, גילתה לראשונה שהוריה שונים בשל היותם בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. למרות כל הקשיים הילה סיימה את הלימודים, בבית ספר שידוע בדרישותיו הגבוהות, עם בגרות מלאה ותחושת הצלחה.
על ההתמודדות עם השונות, היפוך התפקידים מול ההורים ואיך היא רואה את עצמה בעתיד, הילה מספרת בפרק זה. זהו גילוי אמיתי ומעורר השראה ממקור ראשון.

פרק 12 - בין מציאות למדיניות

את ח”כ נעמה לזימי פגשנו לראשונה לפני כמה שנים, כשהגיעה לפגישה במשרדי העמותה עם קבוצת המנהיגות של התכנית.
שם למדנו לראשונה על החוק למען צעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי , ועל תהליכי העבודה מאחורי הגשת החוק. נעמה מצידה למדה ממקור ראשון על הפנים והאנשים מאחורי קבוצת האוכלוסיה שלה החוק דואג.
מאז היו עוד מפגשים בוועדת הצעירים של הכנסת, ובכל מפגש כזה, בתחושות שלנו, נעמה נתנה את כל תשומת הלב, ומהלב. אז החלטנו להזמין אותה אלינו, לפודקאסט הצנוע שלנו, ולנהל שיחה פתוחה, שמשתדלת להתרחק מפוליטיקה כמה שניתן, בה הצלחנו להכיר את האישה מאחורי התואר, ולפתוח לה עוד כמה חלונות ומחשבות לעולם שלנו.

פרק 13 - "ויש את הפנימיסט"

מוטי דולב גדל בבית שהייתה בו אלימות, שהגבולות בין מה שתקין ללא תקין, לא היו ברורים.
הוא ואחותו “נשלפו” ביום מעונן אחד, בצו רווחה, מבית ספר למרכז חרום. משם לפנימייה, לבית ספר אחר וסביבה חדשה.
מוטי מספר בגילוי לב מרגש על המעברים החדים, על חוסר הוודאות, על להתחיל כל פעם מחדש ועל התוויות שבוגרי פנימייה נושאים עמם.|
פרק מלא ברגישות וגם תקווה.

פרק 14 - כשאין את מי לשאול

בפרק נוסף של כיבוי אורות אנחנו מביאים את סיפורה של מיה ילניק.

מאיה גדלה בבית שבו היא הייתה אחות גדולה הרבה לפני שהייתה בת של מישהו, לקחה אחריות והחזיקה את כולם, בלי שמישהו יחזיק אותה. ובתוך הבדידות והבלבול, החיפוש אחר אהבה ושייכות הוביל אותה לקשרים לא בטוחים. ואולי הדבר הכי קשה היה שלא היה עם מי לדבר, או את מי לשאול.

זה פרק על אחריות שמגיעה מוקדם מדי, על בדידות שמכוונת בחירות, ועל היכולת להמשיך ולצמוח, גם כשבפנים הכול מורכב יותר ממה שרואים.
אז איך היא מצליחה לבנות בית, מבפנים ומבחוץ, עבור עצמה ואפילו עבור אחרים?
על זה תשמעו בפרק… האזנה נעימה:)

פרק 15 - ספירלת התפתחות

בפרק נוסף של כיבוי אורות אנחנו מביאים את סיפורה של בת אל אברג’ל.

זהו סיפור על דרך וכמו בכל סיפור דרך, יש תהומות ועליות, יש תחנות, חלקן טובות ומיטיבות וחלקן הרסניות, אך בכולן יש פתח כניסה ופתח יציאה. ויש שומרים בפתח ויש מודיעים בשער. יש כוח רצון ואישיות כובשת שלמרות הכל, נגלית לעין ורותמת דמויות משמעותיות שמרימות ועוזרות, מכילות ולפעמים כועסות, אבל הם שם לאורך אותה דרך. בת אל התחילה מנקודה כמעט בלתי אפשרית, והצליחה להתגבר ולהגיע למקום שבו היא מרגישה משמעותית ובטוחה. כילדה לימדו אותה לשתוק והיום בכל פעם שהיא בוחרת להשמיע את הקול שלה, היא מנצחת מחדש. וכן, יש לדרך הזאת שם מיוחד, ספירלת התפתחות… מה זה אומר? את זה תבינו כשתשמעו גם אתם.ן, את הסיפור שלה. האזנה נעימה:)

פרק 16 - ילדה עם צרור בלי מפתחות

“מה בסך הכל רציתי? בית וקשר משמעותי. כלומר לא ידעתי איך להגיד את זה במושגים שלי. אבל כשיוצאים מהבית בגיל שמונה חודשים, נודדים בין מסגרות, משפחות מארחות, מדריכים עו”סים וכו’, יכולת הביטוי והיכולת ליצור קשר משתבשת. והמסע הארוך עובר ממסגרת לעצמאות, מכפייה לבחירה, מתחתית לריפוי”.

זה הסיפור שמביאה שירה יחד עם רונית, ה-דמות ה-משמעותית בחייה, שמלווה את המסע המרתק הזה ומלמדת אותנו שריפוי של קשר מגיע מתוך קשר, ומראה לנו, כמו אצל כל המשתתפים בפודקאסט, כמה כוח ועוצמה טמון בכולנו, אם רק לא נוותר.

פרק 17 - ילד לא קונה לו אבא

בפרק הזה של ״כיבוי אורות״ אנחנו פוגשים את אבנר ודוראל אדרי.

דוראל הוא אחד מאותם ילדים שבית המשפט מינה להם אפוטרופוס חיצוני כי ההורים שלהם, מסיבות חיים מורכבות, לא יכלו להיות שם עבורו באמת. הוא הספיק לעבור בין פנימיות, מעונות ואימוץ שלא צלח, כשכעס, אלימות והתפרצות היו הדרך שלא לבטא את המצוקה שאף אחד לא באמת ידע לקרוא. ילד שגדל בלי מבוגר שיתרגם אותו לעולם- עד שהוא פגש את אבנר. דרך הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין אבנר- האפוטרופוס שלו, שדוראל מתאר כתירס, מתורגמן, הרצל, פרזטור ואפילו בר רפאלי.. הם מספרים לנו למה ילדים שגדלים בלי עורף משפחתי צריכים “מתורגמן” — מישהו שיצליח להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות שלהם, ויעזור גם לעולם להבין אותם מחדש. לא עוד איש מקצוע שבא לסמן v, אלא מבוגרשמצליח לראות מעבר לכעס, שנשאר גם כשהכי קשה וגם אחרי גיל 18… האזנה נעימה:)