בארץ הפפים

בארץ רחוקה חי מלך ועמו האהוב.
בארץ הזו, ארץ הפפים, כל תינוק שנולד, קיבל תיק רך מלא בפפים.
הפפים היו נעימים למי שקיבל אותם ונעימים למי שנתן והם אף פעם לא נגמרו. כל האנשים בארץ הפפים תמיד חילקו אותם ברוחב לב. הם גם קיבלו פפים ולכולם היה מאד נעים. ארץ הפפים היתה באמת ארץ נהדרת.

עד שיום אחד הגיעה אישה שלא נולדה בארץ הפפים ולכן מעולם לק קבלה שק רך ונעים כמו תושבי המדינה האחרים.
היא הפיצה שמועה שהפפים עומדים להיגמר ולכן לא כדאי יותר לחלק פפים כי הם ייגמרו ולאף אחד לא יישאר יותר.
האנשים בארץ הפפים נבהלו מאד והפסיקו לחלק פפים. משום כך גם אף אחד לא קיבל יותר פפים.
לאט לאט, היה פחות ופחות נעים בארץ הפפים. האנשים הפסיקו להיות נעימים זה לזה והארץ הפכה לעצובה מאד.

מלך הפפים הרגיש בדבר, חקר ומינה צוות של בלשים שיחפשו את המקור לבעיה. תוך זמן קצר הוא הבין מה קרה, זו האשה שהפיצה את השמועה.
מלך הפפים הזמין את האשה לארמון ושאל אותה: “מדוע עשית זאת”? האשה התביישה ואמרה: “קנאתי באנשי הפפים על תיקי הפפים הרכים והנעימים שלהם. לי אין תיק כזה.
ענה לה המלך: אעשה איתך עסק, אתן לך תיק מלא פפים משלך, בדיוק כמו זה שמקבל כל אחד מבני עמי. בתמורה את תלכי אל האנשים ותגידי להם שזו רק שמועה ושהפפים בכלל לא עומדים להגמר.
האשה הסכימה מיד לעסקה עם המלך. היא קיבלה מידיו תיק מלא פפים ואח”כ מילאה את חלקה וסיפרה לכולם שהיא רק הפיצה שמועה כי היא רצתה להיות כמוהם.

אנשי ארץ הפפים סלחו לה ושוב החלו לחלק ולקבל פפים והארץ הזו חזרה להיות מקום מאד נעים לחיות בו.