רגע לפני, מילה מאיתנו
ניהול דיון ועריכת שיח נותנים מקום לדבר, להישמע ולהקשיב, זו הזדמנות פז להיחשף בפתיחות וברגישות לדעותיו של האחר. השיח הוא כלי ליצירת תקשורת אפקטיבית בין-אישית. דיון שמתנהל בצורה ישירה וחופשית, בו לכל אחד ישנה אפשרות להתבטא ולהשמיע את דעתו.
מה צריך?
- כרטיסי משימה לקבוצות
מטרות הפעילות
- פיתוח חשיבה ביקורתית
- יישום נושא השוויון בין המינים על מקרה ספציפי
- פיתוח יכולת ההקשבה לדעות שונות
- פיתוח יכולת הטיעון והדיון
מה עושים?
מספרים את סיפורה של אליס מילר המצורף בנספח.
מחלקים את הקבוצה לשתי קבוצות: בעד ונגד.
נותנים לכל קבוצה את הסיפור ואת כרטיס המשימה שלהם.
לאחר שכל קבוצה העלתה את טענותיה מתכנסים למליאה ומנהלים דיון בנושא.
לסיום: מספרים את סוף הסיפור…
נספחים
אליס מילר נולדה וגדלה בדרום אפריקה. מאז נעוריה גילתה עניין בטייס.
היא הכשירה את עצמה לטוס כבר בדרום אפריקה וקיבלה רישיון טיסה התקף במדינות רבות.
ביום 13.12.90 גויסה לצה”ל במסגרת העתודה האקדמית שבמהלכו למדה אווירונאוטיקה בטכניון בחיפה, השלימה בהצלחה את חוק לימודיה והתייצבה לשירות פעיל. כשנה לפני כן, ביקשה לקבל זימון למבדקי טייס אך בקשתה נדחתה. קצינת העתודה כתבה לה שעל פי הוראות הפיקוד העליון אין לשבץ נשים במקצועות לחימה. אליס לא אמרה נואש. היא כתבה לרשויות הצבא כי היא מערערת על חוקיות הדחייה ופירטה את נימוקיה. בעקבות זאת זומנה לפגישה עם מפקד חיל האוויר, אך גם פגישה זו לא קידמה את עניינה. זמן מה לאחר הפגישה, הצבא הודיע לה כי אין מקום לבדוק את התאמתה לקורס טייס לאור המדיניות המוכתבת שלפיה “אין לשבץ בנות בתפקידי לחימה”. על רקע זה פנתה אליס מילר לבג”ץ (1994) וביקשה לחייב את חיל האוויר לקבלה למבחני טייס.
טיעוני הצבא נגד העתירה:
- נשים פטורות משירותי ביטחון עקב נישואין, הריון ולידה ולכן אינן משרתות תקופה ארוכה כמו גברים. לכן לצבא לא כדאי להשקיע בהכשרה יקרה כמו שדורש התפקיד.
- גם אם טייסת זו או אחרת תשרת לאורך זמן היא עשויה להיעדר באופן זמני משירות בשל אילוצים הקשורים למינה (למשל הריון) ובכך לפגוע בתכנון המבצעי וביכולת הצבאית.
- לשם קליטה הולמת של נשים לקורס טייס יש להתאים עבורן את המתקנים הצבאיים וגם זה דורש השקעה כספית.
- האישה משוללת תוקפנות מטבעה ומתקשה יותר לתפקד בתנאי לחץ.
- שיתוף נשים יפגום בגיבוש הנוצר בין החיילים (למשל: עלולים להתעורר מתחים מיניים ותחרויות על רקע מיני).
- ביחידות צבאיות מעורבות ייפנו גברים להגן על נשים שלצדם, מה שיפגום בתפקודם הצבאי.
חיילת קרבית שהיא גם אם, תתקשה לעזוב את ילדיה במיוחד אם הם בגיל הרך, על מנת לצאת לקרב.
לאישה הנופלת בשבי צפויות סכנות קשות יותר מאשר לגבר.
יצוין כי עד למועד הדיון סיימה אליס מילר בהצלחה קורס קצינות והוענקה לה דרגת קצונה.
אך רצונה להתקבל לקורס טייס ולשרת בתפקיד טייסת נותר איתן כשהיה.
סוף הסיפור: (רצוי לספר בע”פ)
בג”ץ החליט ברוב דעות לחייב את צה”ל לקבלה למבחני טייס. לטענת השופטים, חלק מהטעמים של צה”ל הם סבירים וחלקם בכלל לא ראויים לדיון. מדובר בפגיעה בשוויון מחמת הפליה על רקע מיני. במקרה כזה בית המשפט חייב להתערב בשיקולי צה”ל. אי אפשר לפסול נשים לתפקיד כלשהו בגלל היותן נשים.
הטענה שהכשרת נשים לתפקיד טייס היא יקרה ולא כדאית היא טענה צורמת ועל צה”ל להשקיע מתקציבו כדי למנוע פגיעה בשוויון .
השוויון בין-המינים הוא נורמה חברתית שצריכה לחול על כולם וגם על צה”ל .
דעת המיעוט טענה כי התנגדות חיל האוויר היא סבירה ומתבססת על הבחנה עניינית בין גברים לנשים, ועל כן אין בה אפליה פסולה. (בג”ץ 4541/94 אליס נ’ שר ביטחון)
ומה התפתח מאז? אליס מילר פרצה את הדרך ופתחה את קורס הטיס גם לנשים. אמנם (נכון ל-2018) מאז החלטת בג”ץ שניתנה ב־1995 רק 49 נשים סיימו אותו למרות המאמצים הכבירים של חיל האוויר להגדיל את מספר הבנות המתגייסות לקורס טיס ולאפשר תנאים אופטימליים להצלחתן מבלי לפגוע ברמת הטיסה. מידי שנה מגיעות לצה”ל יותר ויותר בנות עם נתונים גבוהים, אך במבחן התוצאה חלק ניכר מהן מוותרות מראש על הקורס, חלק אחר נכשל במיונים, והשאר לא מצליחות בקורס עצמו, הנמשך שלוש שנים, עד סופו. והחדשות הטובות הן שכיום טסות בחיל האוויר באופן פעיל יותר מ־40 קצינות בסדיר ובמילואים, מהן חמש טייסות מטוסי קרב, 20 נווטות קרב, 11 טייסות מסוקים ועשר טייסות ונווטות תובלה. אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר ההתאמה בבניית מסלול השירות לטייסות, כך שבצד הקריירה הצבאית הן תוכלנה להביא ילדים לעולם ולהקים משפחה. בשנתיים האחרונות חל שינוי תפיסתי בחיל האוויר, ומסלול שירות ייחודי וגמיש הרבה יותר הותאם לקצינות מצטיינות שסומנו כבעלות פוטנציאל לפקד על טייסות מבצעיות בעתיד.
