רגע לפני, מילה מאיתנו
מילים יכולות לפגוע, להבעיר, להסלים ולהישאר הרבה אחרי שהרגע עבר. אבל מילים יכולות גם לעזור לנו להסביר, לבקש, לשים גבול ולהביע כאב בלי לפצוע. הפעילות נותנת להן מקום אמיתי ואז מזמינה לעצור, לחשוב מחדש, ולבדוק איך אפשר לומר את מה שמרגישים בדרך אחרת. המעבר הזה, בין “מה שבא לי לזרוק” לבין “מה שאני באמת רוצה להגיד”, הוא לב העבודה החינוכית כאן.
מה צריך?
- ניילון חממות בכמות גדולה (שיכסה את קירות חדר הפעילות)
- טושים לא מחיקים עבים צבעוניים
- מסקינטייפ עבה
- סלוטייפ
- דפי A4 כמס’ המשתתפים
- טושים דקים צבעוניים
מה להכין?
מדביקים על קירות המועדון את הניילון כך שיכסה את כל הקירות.
מניחים במרכז החדר:
- סלסלת טושים עבים לא מחיקים
- סלסלה עם הטושים הדקים
- דפי A4
מטרות הפעילות
- המחשת המושג אלימות מילולית בדרך ויזואלית
- הבנת עוצמת ההשפעה של מילים כתובות
- שיח על רגשות שעולים בעקבות המילים הפוגעניות
- יצירת רפרטואר מילים חלופי למילים פוגעניות
טיפ למנחה:
חשוב להכין את הקבוצה לכך שהפעילות נוגעת במצבים מעוררי רגש. כדאי להבהיר מראש שמותר להביע כעס ותסכול, אבל לא לפגוע ישירות באדם שנמצא בחדר.
בשלב ההמרה לניסוח חלופי, כדאי לעזור למשתתפים לא “ליפות” את הרגש אלא לדייק אותו: במקום קללה או עלבון, לנסח פגיעה, אכזבה, כעס או בקשה.
אם עולה תגובה טעונה במיוחד, מומלץ לעצור, לתווך ולשמור על מרחב בטוח ומכבד.
מה עושים?
שלב א’
המשתתפים נכנסים לחדר, כל אחד בוחר טוש.
מנחה הקבוצה מקריא סיטואציות (מתוך הנספח) והמשתתפים כותבים על הניילון את תגובתם לנאמר, בלי סינון, מהבטן.
אפשר ומומלץ לכתוב מספר רב של תגובות.
שלב ב’
מנהלים דיון על פי הנקודות הבאות:
- איך אתם מרגישים עכשיו – אחרי שהוצאתם את הרגשות שלכם כלפי חוץ?
- מי מרגיש טוב יותר? למה?
- מי מרגיש פחות טוב? למה?
- למישהו מפריע משהו?
- איזה מילים הכי בולטות לכם? למה?
- איזה מילים הכי פוגעות בעינכם? למה?
- מה באמת רציתם להביע באמצעות המילים שכתבתם?
שלב ג’
מזמינים את המשתתפים לבחור תגובה אחת מתוך מה שנכתב על הקיר.
מבקשים מכל אחד לכתוב על דף לבן משפט אחר מסוגנן באופן שאינו מעליב או בוטה.
מנחה הקבוצה עובר בין המשתתפים, מסייע, מדייק ומכוון במידת הצורך.
חשוב להדגיש שהדפים יתלו על הקירות.
כל מי שסיים מראה את מה שכתב למנחה ולאחר אישורו תולה את הדף שלו על הקיר במקום התגובה שבחר.
שלב ד’
לאחר שכל הדפים תלויים על הקירות, מזמינים את המשתתפים לקרוא את מה שכתוב על הדפים הלבנים ולהוסיף בכתב רעיונות חיוביים שעולים להם.
- איך אתם מרגישים עכשיו? האם משהו השתנה בהרגשה שלכם?
- מה קרה למה שנכתב על הקירות?
- האם קיבלתם רעיונות שלא חשבתם עליהם בעבר?
לסיום
מקריאים את ‘משל המסמרים בגדר’ (בנספח)
נספחים
- חבר הבריז לי מיציאה משותפת.
- מנהל הפנימייה לא משחרר אותי לחוג האהוב עלי.
- מישהו מהשכבה מקלל אותי בווטסאפ.
- המורה הוציאה אותי מהכיתה באמצע השיעור.
- מישהו מהקבוצה צחק על מה שאני לובש
היו היה פעם ילד בעל מזג רע מאד.
אביו נתן לו שקית של מסמרים ואמר לו לתקוע מסמר בגדר הגינה בכל פעם שהוא יאבד את סבלנותו או שהוא יריב עם מישהו.
ביום הראשון, הוא תקע 37 מסמרים בגדר.
בשבועות הבאים, הוא למד לשלוט בעצמו ומספר המסמרים פחת בגדר מיום ליום:
הוא גילה שיותר קל לשלוט בעצמו מאשר לתקוע מסמרים.
לבסוף, הגיע היום בו הילד לא תקע אף מסמר בגדר.
הוא הלך לאביו ואמר לו שבאותו יום הוא לא תקע אף מסמר.
אז אביו אמר לו להוציא מסמר מהגדר עבור כל יום שהוא לא איבד את סבלנותו.
הימים עברו ולבסוף הילד היה יכול לבשר לאביו כי הוא הסיר את כל המסמרים מהגדר.
האב הוביל את בנו לגדר ואמר לו: “בני, התנהגת למופת, אבל תסתכל על כל החורים שיש בגדר.
היא לא תהיה אף פעם יותר כמו קודם.
כשאתה רב עם משהו ואומר לו משהו רע, אתה משאיר לו פצע כזה.
אתה יכול לתקוע סכין באדם ואחר כך להוציא אותו, אבל תמיד יישאר פצע.
לא חשוב כמה פעמים תתנצל, הפצע יישאר.
פגיעה מילולית מכאיבה בדיוק כמו פגיעה פיזית.
חברים הם תכשיטים יקרי ערך, הם גורמים לך לחייך ומעודדים אותך.
הם מוכנים להקשיב לך כשאתה זקוק לכך, הם תומכים בך ופותחים בפניך את ליבם.
הראה לחבריך כמה אתה אוהב אותם.