משהו בקשר לא מרגיש לי נכון

"רבנו שוב אתמול. והריב הקודם מרגיש כאילו בכלל עוד לא נגמר."

"לא קרה בינינו משהו גדול. פשוט כבר הרבה זמן לא ממש טוב לנו."

"יש לנו גם ימים ממש טובים. בגלל זה כל כך קשה לי להבין מה קורה."

לפעמים באמת פשוט עוברת עליכם תקופה קשה. משהו בעבודה שואב את כל הכוחות, הכסף מלחיץ, החיים עמוסים יותר מהרגיל, ובלי לשים לב הרבה ממה שקורה בחוץ נכנס איתכם הביתה.

אבל השאלה היא לא רק אם קשה לכם עכשיו, אלא מה קורה ביניכם כשקשה.

אחרי ריב, אתם מצליחים לחזור ולדבר על מה שקרה? כשאחד מכם אומר "נפגעתי", משהו קורה עם זה? ואם אותה מריבה חוזרת שוב ושוב, אתם מצליחים לעשות משהו אחרת בפעם הבאה?

אפשר לכעוס מאוד ועדיין להרגיש שאתם באותו צד. זה לא אומר שצריך להסכים, אלא שגם בתוך הריב האדם שמולכם מנסה להבין מה קרה ביניכם, ולא רק לנצח.

שווה לחשוב גם על מה שכבר ניסיתם. אולי כבר דיברתם על אותו הדבר כמה פעמים, החלטתם שהפעם תעשו משהו אחרת, ואחרי זמן קצר מצאתם את עצמכם בדיוק באותו מקום. 

תקופה קשה יכולה להימשך יותר מכמה ימים. אבל אם כבר הרבה זמן אתם בעיקר מחכים ש"זה יעבור", כדאי לשאול מה בעצם אמור להשתנות כדי שזה יקרה.

ואם אתם נמנעים מלדבר על דברים מסוימים כי אתם מפחדים מהתגובה של האדם שאיתכם, זה כבר משהו שכדאי לקחת ברצינות.

לא תמיד אפשר לדעת אם זאת "רק תקופה". אבל אם כבר הרבה זמן אתם מנהלים את אותן שיחות, רבים על אותם דברים ומחכים שמשהו ישתנה, שווה לעצור ולבדוק מה קורה ביניכם עכשיו.

אם אתם רוצים להבין קצת יותר מה כדאי שיהיה בתוך קשר גם כשהוא עובר תקופה קשה, בעמוד "מערכות יחסים בריאות" תמצאו דרך לעשות בזה קצת סדר.

לפעמים כשמתבטלות לנו תוכניות, דווקא טוב לי עם זה." 

"פעם דיברנו על הכל. היום כבר כמעט ולא." 

"יש לנו כל כך הרבה דברים טובים. אז למה משהו עדיין מפריע לי?"

לפעמים אין בעיה אחת שאפשר להצביע עליה. אתם לא בהכרח רבים כל הזמן, לא קרה משהו גדול, ואולי אפילו די טוב לכם יחד. ובכל זאת, משהו ברצון להיות בקשר כבר לא מרגיש כמו פעם.

וזה יכול להיות מבלבל דווקא בגלל שלא הכל רע.

אפשר לאהוב את האדם שאיתכם ועדיין לא להיות בטוחים שאתם רוצים להמשיך בקשר.

ולפעמים אפילו המשפט "לא טוב לי" מרגיש גדול מדי. שום דבר נורא לא קורה. פשוט משהו השתנה. אתם פחות מחכים לזמן שלכם יחד, מוצאים את עצמכם רוצים יותר מרחק, או מתחילים לדמיין איך החיים שלכם היו נראים בלי הקשר הזה.

לפעמים הכי קשה להודות בזה כשאין אדם "רע" בסיפור. האדם שאיתכם יכול לאהוב אתכם, להתאמץ בשביל הקשר ולהיות חשוב לכם מאוד. אולי הוא גם היה שם בשבילכם בתקופות שבהן ממש הייתם צריכים אותו. כל זה יכול להיות נכון, ועדיין לא לענות על השאלה אם אתם רוצים להיות בקשר היום.

אז במקום לנסות לענות מיד על השאלה הענקית "להישאר או להיפרד?", נסו להסתכל רק על השבועיים האחרונים.

איך הרגשתם בזמן שהייתם יחד?

נסו להיזכר בשבועיים האחרונים. חיכיתם לזמן שלכם יחד? כשהייתם יחד, רציתם להיות שם? ומה הרגשתם כשהגיע הזמן להיפרד ולחזור כל אחד לענייניו?

המטרה היא לא לתת לזוגיות ציון או לחפש הוכחות לכך שהקשר טוב או רע. אתם מנסים לשים לב למשהו שקל לפספס כשחיים בתוך קשר יום אחרי יום: מה אתם רוצים עכשיו.

ויש שאלה אחת ששווה להתעכב עליה:

כשאתם חושבים על הקשר כמו שהוא היום, אתם רוצים להיות בו, או שאתם בעיקר רוצים שהוא יחזור להיות כמו שהיה פעם?

יכול להיות שהתשובה עדיין לא ברורה. אפשר לרצות להישאר ובאותו זמן לחשוב על פרידה. אפשר לפחד לאבד אדם שחשוב לכם ועדיין לתהות אם נכון להמשיך להיות יחד. ספק לא מחייב אתכם לקבל החלטה מיד.

ואם אתם שומרים דברים לעצמכם לא בגלל ריחוק או בלבול, אלא כי אתם מפחדים מהתגובה של האדם שאיתכם, כדאי לקחת את זה ברצינות. זה כבר משהו אחר מספק לגבי הקשר.

לא צריך להחליט עכשיו אם נשארים או נפרדים. קודם אפשר להבין אם אתם עדיין רוצים את הקשר שאתם נמצאים בו היום.

"אמרתי שזה מאחורינו. אבל זה עדיין חוזר לי לראש כל הזמן."

"כל פעם נדמה לי שכבר שאלתי הכל, ואז צצה עוד שאלה."

"אני רוצה להאמין שזה לא יקרה שוב. אבל איך חוזרים לסמוך?"

לפעמים אפשר לדעת בדיוק מתי משהו בקשר השתנה. גיליתם ששיקרו לכם, משהו משמעותי הוסתר מכם, קרתה בגידה, או שנעשה משהו שהיה ברור לכם שלא אמור לקרות בתוך הקשר. גם משפט שנאמר בריב יכול להישאר הרבה אחרי שהריב עצמו נגמר.

בגידה היא אחת הפגיעות שיכולות לערער מאוד את האמון, ולא תמיד ברור אפילו מה נחשב בגידה. בשביל אדם אחד זאת נשיקה או סקס עם מישהו אחר. אצל אחרים הגבול יכול לעבור כבר בהתכתבויות מיניות, באפליקציית היכרויות או בקשר שמסתירים.

במקום להיתקע רק בוויכוח אם "זה בכלל נחשב בגידה", שווה לחזור למה שהיה ביניכם: מה כל אחד מכם חשב שמותר ולא מותר בקשר הזה, ומה קרה להסכמה הזאת?

אחרי שמגלים שמשהו הוסתר, טבעי לרצות לדעת עוד. לפני ששואלים על כל פרט, שווה לחשוב מה באמת יעזור לכם להבין מה קרה ומה אתם צריכים מכאן, ומה עלול רק לתת לראש עוד משהו לחזור אליו שוב ושוב.

ואמון יכול להיפגע גם בלי בגידה. שקר משמעותי, משהו שהוסתר לאורך זמן, או אירוע שגרם לכם להסתכל אחרת על האדם שאיתכם יכולים להשאיר בדיוק את אותה שאלה: איך חוזרים לסמוך אחרי דבר כזה?

סליחה ואמון הם לא אותו דבר.

אפשר באמת לקבל התנצלות ועדיין לגלות שהאמון לא חזר איתה. לפעמים מחליטים להמשיך, אבל משהו בפנים עדיין בודק, חושד או חוזר למה שקרה. אמון בדרך כלל לא חוזר ברגע שמחליטים לסלוח, וגם אי אפשר לדרוש מהאדם שנפגע "להתקדם כבר".

אם אתם רוצים להבין אם אפשר לבנות אותו מחדש, לא חייבים להתחיל מהשאלה "האם אני סולח או סולחת?". אפשר לעצור קודם על שלושה דברים:

מה עדיין צריך להבין על מה שקרה?

מה צריך להשתנות מעכשיו כדי שהאמון יוכל להתחיל לחזור? 

והאם אני בכלל רוצה לנסות לבנות את האמון מחדש?

לא חייבים לתת עוד הזדמנות רק מפני שהגיעה התנצלות. ואם אתם כן רוצים לנסות, גם זאת בחירה. מה שחשוב הוא שלא רק תבטיחו אחד לשני ש"זה לא יקרה שוב", אלא שתוכלו לראות מה באמת משתנה מכאן.

כי אמון לא חוזר מהבטחה שאפשר לסמוך. הוא נבנה ממה שקורה אחריה.

ואם מה שקרה כלל אלימות, כפייה, איום או משהו שגרם לכם לפחד, כדאי לעצור על זה. זאת כבר לא רק שאלה של אמון או של איך מתקנים את הקשר. הקדשנו לזה כאן חלק נפרד, "יש בקשר הזה משהו שמפחיד אותי", כי במצב כזה חשוב לחשוב גם על מה שישמור עליכם ועל מי יכול לעזור. 

אחרי שמשהו נשבר, לא חייבים למהר להחליט אם אפשר לסלוח. קודם אפשר לבדוק אם יש כאן בכלל דרך שבה האמון יכול להתחיל להיבנות מחדש.

"אם ניפרד ואז אתחרט?"

"אין לי איזו סיבה ענקית. אני פשוט כבר לא רוצה להמשיך ככה."

"אני רוצה להיפרד. ואני ממש לא רוצה לפגוע."

אפשר לחשוב על פרידה גם כשעדיין יש אהבה. למעשה, לפעמים זה בדיוק מה שהופך את ההחלטה הזאת לכל כך קשה.

קל לחכות לרגע שבו פתאום תהיה ודאות. שהרגש ייעלם, שיהיה ברור שהקשר נגמר, שתקרה איזו סיבה מספיק גדולה שתגרום לכם לדעת בוודאות שזה הדבר הנכון לעשות. אבל הרגע הזה לא תמיד מגיע.

לא חייב לקרות משהו נורא כדי שיהיה מותר לסיים קשר.

האדם שאיתכם לא חייב להיות אדם רע, ולא צריך סיפור שיגרום לכל החברים שלכם להגיד "ברור שצריך להיפרד". לפעמים הקשר פשוט כבר לא מתאים לחיים שאתם רוצים, או שאתם כבר לא רוצים להיות בו.

וזה נעשה אפילו יותר קשה כשאתם יודעים שהפרידה תפגע באדם שעדיין חשוב לכם, במיוחד אם היא מגיעה בתקופה שגם ככה יש בה הרבה קושי. ואולי המחשבה שהכאב שלו יהיה בגלל החלטה שלכם פשוט בלתי נסבלת.

אבל להישאר בקשר רק כי קשה לכם להיות אלה שפוגעים משאיר בסופו של דבר שני אנשים בתוך קשר שאחד מהם כבר לא בטוח שהוא רוצה בו.

אם אתם מחכים לוודאות, נסו רגע שאלה אחרת:

אם שום דבר בקשר לא ישתנה בחצי השנה הקרובה, האם ארצה להישאר בו?

לא צריך לענות מיד. לפעמים השאלה הזאת פשוט עוזרת להסתכל על הקשר שיש לכם עכשיו, ולא רק על הקשר שאתם מקווים שעוד יהיה.

ואם החלטתם להיפרד, לא צריך למצוא נאום מושלם. אפשר לומר בצורה ברורה שהחלטתם לסיים את הקשר, להסביר את מה שאתם רוצים להסביר, ולהיות עדינים בלי להשאיר את האדם השני עם הרושם שההחלטה עדיין פתוחה למשא ומתן.

גם את כל מה שמסביב לא חייבים לפתור באותה שיחה. אם יש דירה, כסף או דברים משותפים, אפשר לעשות בהם סדר אחר כך. כך גם לגבי מה שנשאר ביניכם בטלפון וברשת: חשבונות משותפים, שיתוף מיקום, סיסמאות או תמונות. אם יש ביניכם תמונות או סרטונים אינטימיים, כדאי לדעת מה הזכויות שלכם ומה אסור לעשות בהם אחרי הפרידה.

וכל זה נכון כשאתם מרגישים בטוחים לנהל את השיחה. אם אתם מפחדים מהתגובה של האדם שאיתכם, אתם לא חייבים להיפרד פנים אל פנים ולא צריכים לעשות את זה לבד. הקדשנו לזה כאן חלק נפרד, "יש בקשר הזה משהו שמפחיד אותי", כי במצב כזה חשוב לחשוב אחרת על הדרך שבה נפרדים ועל מי יכול לעזור.

ואז מגיע גם היום שאחרי.

אפשר להיות אלה שהחליטו להיפרד ועדיין להתגעגע מאוד. פתאום חסר האדם שהייתם מדברים איתו כל יום, השגרה משתנה, ויש רגעים שבהם כל מה שרוצים הוא לשלוח הודעה ולחזור למוכר.

געגוע לא אומר בהכרח שאתם רוצים את הקשר בחזרה. לפעמים פשוט מתגעגעים לאדם שהיה חלק גדול מהחיים שלכם. כאב אחרי פרידה גם לא אומר בהכרח שטעיתם.
גם אם אתם אלה שבחרתם לסיים, מותר שהפרידה תשבור לכם קצת את הלב. אתם לא צריכים להצטער על ההחלטה כדי להצטער על מה שנגמר. 

פרידה לא חייבת להיות הוכחה שהקשר היה טעות. קשר יכול להיות אמיתי, חשוב וטוב במשך תקופה, ועדיין להגיע לסוף שלו.

"כבר אמרתי שאני רוצה להיפרד. איכשהו אנחנו עדיין ביחד."

"כל פעם שאני מנסה לסיים, איכשהו זה נגמר בעוד הזדמנות." 

"'רק עוד הזדמנות אחת'. כבר שמעתי את זה כמה פעמים." 

לפעמים אתם כבר יודעים שאתם רוצים לסיים את הקשר. אמרתם את זה, אולי אפילו יותר מפעם אחת, אבל האדם שמולכם ממשיך להתייחס לפרידה כאילו היא עוד משהו שצריך להסכים עליו יחד.

כדי להיות בזוגיות צריך ששני אנשים ירצו בה. כדי לסיים אותה, מספיק שאחד מהם לא רוצה להמשיך.

האדם שמולכם יכול לחשוב שאתם עושים טעות, לבקש שתנסו שוב או פשוט לא להבין איך הגעתם להחלטה הזאת. הכאב יכול להיות אמיתי מאוד. ועדיין, הפרידה היא לא הצבעה שצריך בה שני קולות.

החלק הקשה מתחיל לפעמים דווקא בשיחה עצמה. מבטיחים לכם שהכל ישתנה, מזכירים את כל מה שטוב ביניכם, מבקשים רק עוד קצת זמן. אתם מסבירים למה החלטתם להיפרד, ואז מסבירים שוב, ובלי לשים לב אתם כבר מנסים להוכיח שיש לכם סיבה מספיק טובה ללכת.

אתם לא צריכים לשכנע את האדם השני שהפרידה מוצדקת כדי שהיא תהיה אמיתית.

אם כל שיחה מחזירה אתכם לאותו ויכוח, לא חייבים למצוא בכל פעם הסבר חדש. אפשר לחזור לאותו משפט: "החלטתי לסיים את הקשר". אפשר להסביר למה, להקשיב למה שיש לצד השני לומר ולענות על מה שאתם רוצים. השיחה לא חייבת להימשך עד שתהיה הסכמה.

לפעמים מציעים במקום פרידה "רק הפסקה", עוד חודש לנסות או עוד הזדמנות אחת. אפשר לבחור בזה אם זה באמת מה שאתם רוצים. אתם גם יכולים להגיד שלא. העובדה שהאדם השני עוד לא מוכן שהקשר ייגמר לא מחייבת אתכם להמשיך בו בינתיים.

גם אחרי שנפרדים יכול להישאר קשר שצריך לנהל. אולי נשארו חפצים, כסף משותף או דברים אחרים שצריך לסגור. אפשר לקבוע מראש מתי ואיך מדברים עליהם, בלי לפתוח מחדש את השאלה אם אתם עדיין יחד בכל שיחה.

מותר לאדם השני להתקשות לקבל את הפרידה. זה לא נותן לו זכות להתעלם מהגבולות שלכם.

אם ביקשתם שלא ליצור קשר וממשיכות להגיע הודעות, אם חסמתם במקום אחד ופונים אליכם ממקום אחר, מגיעים למקומות שבהם אתם נמצאים או מפעילים עליכם לחץ כדי שתחזרו, כדאי לשים לב למה שקורה. בשלב מסוים זה כבר לא רק "קשה לקבל את הפרידה".

אם האדם שממנו אתם נפרדים אומר שיפגע בעצמו אם תלכו, חשוב לקחת את האיום ברצינות ולערב אדם נוסף או גורם מקצועי שיוכל לעזור. אם נראה שיש סכנה מיידית לחייו, פנו לעזרה דחופה. אתם לא צריכים להישאר בזוגיות כדי למנוע מהאדם השני לפגוע בעצמו.

אם יש איומים, מעקב, שימוש בתמונות אינטימיות כדי ללחוץ עליכם או פחד ממה שיקרה אם תעמדו בהחלטה שלכם, חשוב לא להתמודד עם זה לבד. הקדשנו לזה כאן חלק נפרד, "יש בקשר הזה משהו שמפחיד אותי", שבו נעשה סדר במה אפשר לעשות ומי יכול לעזור.

הכאב של האדם שממנו נפרדתם יכול להיות אמיתי מאוד. אפשר לדאוג, להצטער שכואב ולרצות שיהיה בסדר, ועדיין לא לחזור לקשר.

פרידה לא דורשת הסכמה של שני הצדדים. קשר כן.

לפני שממשיכים, בדקו שבטוח לכם לקרוא את העמוד הזה.

אם האדם שאיתכם בודק את הטלפון שלכם, יודע את הסיסמה, רואה את היסטוריית הגלישה או עלול לכעוס אם יגלה שחיפשתם מידע על הקשר, עדיף לקרוא ממכשיר שאין לו גישה אליו.

"כשמתחיל הכעס הזה, אני רק מחכה שזה יעבור."

"'איפה?' 'עם מי?' 'למה לא ענית?' זה כבר נהיה חלק מהיום שלי."

"לפעמים אני פשוט עושה מה שרוצים ממני כדי שלא יתחיל סיפור."

מבחוץ לפעמים נדמה שקל לדעת מתי קשר עבר גבול. מבפנים זה הרבה יותר מסובך. האדם שמפחיד אתכם ברגע אחד יכול להיות גם האדם שאתם אוהבים, ואחרי מה שקרה יכולה להגיע התנצלות שאתם באמת רוצים להאמין לה.

אפשר לפחד מהאדם שאיתכם ועדיין לאהוב אותו מאוד. הפחד לא מבטל את האהבה, והאהבה לא מבטלת את הפחד.

לפעמים אף אחד לא הרים עליכם יד. אבל משהו בדרך שבה אתם מתנהלים בתוך הקשר כבר השתנה. אתם חושבים מראש מה להגיד כדי לא לעורר כעס, מוותרים על מפגש כי אתם יודעים מה יקרה אחר כך, או שולחים תמונה כדי להוכיח איפה אתם.

זה יכול להיכנס גם לטלפון ולכסף. שיתוף מיקום שהתחיל מבחירה הופך למשהו שאסור לכבות. מישהו רוצה את הסיסמה שלכם, בודק הודעות או מחליט איך תוכלו להשתמש בכסף שלכם.

וזה יכול לקרות גם במין. מותר לא לרצות, לשנות את הדעה ולעצור באמצע. להיות בזוגיות לא אומר שהסכמתם מראש לכל דבר מיני. אם הפעילו עליכם לחץ, המשיכו אחרי שביקשתם לעצור או ניצלו מצב שבו לא יכולתם להסכים באופן חופשי, חשוב לקחת את מה שקרה ברצינות.

פחד בתוך קשר הוא בפני עצמו סיבה לעצור ולבדוק מה קורה. 

גם מה שקורה אחר כך יכול לבלבל. יכולה להגיע התנצלות, בכי או הבטחה שזה בחיים לא יקרה שוב. יכול להיות שהחרטה אמיתית. זה עדיין לא מוחק את מה שקרה, ולא מחייב אתכם לחכות ולראות אם זה יקרה שוב.

ואם תוך כדי הקריאה אתם חושבים "אבל אצלי זה לא עד כדי כך", אתם לא צריכים להחליט עכשיו אם לקרוא למה שקורה "אלימות". לא צריך לחכות שמשהו יחמיר כדי להתייעץ.

רוצים לבדוק אם דברים שקורים אצלכם בקשר מוכרים גם לאחרים?

פורום מיכל סלה ריכז תמרורי אזהרה שיכולים לעזור לזהות דפוסים שקשה לפעמים לראות כשנמצאים בתוך הקשר, כמו מעקב וקנאה, הקטנה והאשמה, פחד מהתגובה של האדם שאיתכם או התנהגות פוגעת שאחריה מגיעות התנצלות והבטחות להשתנות.

אפשר לקרוא את תמרורי האזהרה ולראות אם משהו מהם מוכר לכם.

CTA: לתמרורי האזהרה של פורום מיכל סלה (הפנייה לכאן - https://www.michalsela.org.il/warning-signs)

אפשר להתחיל מאדם אחד שאתם סומכים עליו. לא צריך להגיע עם החלטה להיפרד ולא צריך לדעת להסביר בדיוק מה קורה. אפשר פשוט לומר:

"קורה משהו בקשר שלי שמפחיד אותי. אני רוצה שמישהו ידע."

אם אתם חושבים על פרידה ומפחדים מהתגובה, אתם לא חייבים לעשות את זה פנים אל פנים או לבד. שתפו מראש אדם נוסף במה שקורה. אם יש חשש ממשי לפגיעה, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי לפני הפרידה ולחשוב יחד איך לעשות אותה בדרך שתשמור עליכם.

אם כבר קיבלתם הודעות מאיימות או שיש אצלכם דברים שעשויים להיות חשובים בהמשך, אל תמהרו למחוק אותם. מצד שני, אל תסכנו את עצמכם כדי לנסות לתעד משהו.

רוצים לדבר עם מישהו כבר עכשיו?

משהו בקשר מפחיד אתכם ורוצים להתייעץ?
אפשר לפנות למוקד 118 של משרד הרווחה, שפועל 24 שעות ביממה. אם לא בטוח או לא אפשרי לדבר בטלפון, אפשר גם לשלוח וואטסאפ למספר 050-2270118.

רוצים לדבר עם מישהו ולהבין מה אפשר לעשות?
אפשר לפנות למרכזי אלומה בטלפון 2909*. אפשר להגיע גם כשעוד לא בטוחים שמה שקורה הוא אלימות, ולקבל עזרה בלי לפתוח תיק ברווחה או במשטרה.

הייתה פגיעה מינית?
אפשר לפנות למרכזי הסיוע בטלפון 1202 או 1203. למי שקל יותר לכתוב, אפשר לפנות גם דרך "קולמילה", כולל WhatsApp במספר 052-8361202.

יש סכנה עכשיו?
אם אתם חוששים שמישהו עלול לפגוע בכם עכשיו, פנו מיד למשטרה בטלפון 100.

אתם לא צריכים להיות בטוחים שזאת אלימות כדי לבקש עזרה. מספיק שמשהו שקורה בקשר מפחיד אתכם.

בעמוד "לאן אפשר לפנות?" ריכזנו מקומות נוספים שאפשר לפנות אליהם גם כשעוד לא ברור מה הצעד הבא.