פרחים בשלל גוונים

כשאנחנו מניחים פרחים באגרטל, נראה שהמים הולכים ונעלמים מיום ליום.
האם הם רק מתאדים? אולי מישהו שותה אותם ? אכן שני התהליכים מתרחשים יחד גם האידוי וגם השתייה.
כיצד זה קורה? נראה בניסוי הבא.

יוצקים כ- 2 ס”מ צבע מאכל לתוך כל כוס ומוסיפים כמות זהה של מים חמימים.
מערבבים היטב.
מקצרים את גבעולי הפרחים כך שיהיו גבוהים בכ 5 ס”מ מהכוסות.
כשקוצצים את הגבעולים רצוי לעשות זאת באלכסון כדי שיהיה שטח גדול יותר של הגבעול שבא במגע עם המים.
מעמידים פרח אחד בכל כוס.
משאירים את הפרחים בתוך המים הצבעוניים למשך מספר שעות.
בהדרגה ניתן לראות כיצד הפרחים מקבלים את צבע המים שבו הם נמצאים.

כיצד זה קרה?

אם תביטו היטב על הפרחים ( אפשר להיעזר בזכוכית מגדלת ) תגלו בעלי הכותרת נימים זעירים. קל לזהות אותם לאחר כמה שעות כשהם נצבעים מהצבע שבכוס . תפקידם של הנימים הוא להוביל מים לכל חלקי הפרח.
הנימים מלאים בחלקיקי מים שנקראים מולקולות.
מולקולות המים נמצאות בנימים לכל אורך הפרח בצפיפות, ללא בועות אוויר ביניהן, החל מהגבעול ועד לקצה עלי הכותרת. ברגע שמולקולות המים מגיעות לקצה העליון של הפרח, הן מתאדות לאוויר ומולקולות מקצה הגבעול השרוי באגרטל, תופסות את מקומן ומתחילות את דרכן כלפי מעלה .
בכוסות בהן צבע המאכל נמהל במים, הצבע יימשך לתוך הנימים יחד עם המים וייצבע את הפרח.

לכן אמרנו מלכתחילה שקיימים שני תהליכים:

•  אידוי המים (מראש הפרח)
•  שתיית מים (מהגבעול)

לאורך זמן ניתן לראות שצבע רב מתרכז בחלק העליון של עלי הכותרת. שם מולקולות המים מתאדות בעוד מולקולות הצבע הכבדות יותר נשארות.