מא’ ועד ת’ לחורף

א – בחורף כשאני מאוד מצונן, מן הפה בורח לי כל הזמן… (אפצ’י)
ב – עננים התנגשו – אור בשמיים! והנה יורד גשם מים. (ברק)
ג – כשהוא מטפטף נחמד לטייל, עם מטריה ומגפים ובמעיל להתכרבל. (גשם)
ד – כשמתחיל החורף – הוא נרדם, ורק ב-קיץ  קם. (דוב)
ה – הגבוה ביותר במדינת ישראל, בחורף הוא מושלג, עליו נתחלק ונשתולל. (הירדן)
ו – יצור קטן וזעיר מאוד, עלי מתנפל ומביא מחלות. (וירוס)
ז – ברוח החורף הם מתפזרים, באדמה משתרשים ובאביב מלבלבים. (זרעים)
ח – יש לי קונכייה ואין לי רגליים, אחרי הגשם אני מטייל בעצלתיים. (חלזון)
ט – רטובה וקטנה צונחת ומשקה כל גינה. (טיפה)
י – הגשם הראשון שאת החורף מתחיל, נקבל את פניו בשמחה ובגיל. (יורה)
כ – אגם המים הגדול שלנו, כשיתמלא בגשם נשמח כולנו. (כנרת)
ל – בחורף מחשיך מוקדם מאוד ולכן הוא ארוך ונמשך שעות. (לילה)
מ – איתנו בחורף צועדת יחדיו, לנו יבש גם אם יורד גשם עכשיו. (מטרייה)
נ – בחורף לפעמים בהפסקת החשמל, כשלא רואים אותם מדליקים. (נרות)
ס – העונה שלפני החורף, כשמתחילות לנשב רוחות ועולים לחפש מעילים בארונות. (סתיו)
ע – שם נרדף לענן הוא כמובן… (עב)
פ – היא כל כך נעימה ומחממת, אני בתוכה מתכרבלת. (פוך)
צ – מארצות הקור הן בורחות ובאות להתארח בארצות יותר חמות. (ציפורים נודדות)
ק – בחורף הרטוב כשנרעד לנו מקור, נתגעגע אליו ונחלום שיחזור. (קיץ)
ר – בחוזקה היא נושבת ועלים מן העצים היא תולשת. (רוח)
ש – אדי מים הקופאים מן הקור הנורא, רכים ולבנים ונופלים על האדמה. (שלג)
ת – אותה מכל הלב נאמר, כדי שלא תהיה בצורת ושהגשם לא יחסר. (תפילת הגשם)