רגע לפני, מילה מאיתנו
התחדשות היא מילה הטומנת בחובה תקווה, אופטימיות, וחשיבה יצירתית.
בפתיחת שנת הלימודים אנו נמצאים בנקודת זמן בה מסתיימת שנה עברית ובו בזמן מתחילה שנה חדשה. זו הזדמנות עבור כל אחד לבחון באופן אישי מה עברנו בשנה שחלפה ולהביט קדימה לעבר זו הבאה עלינו לטובה.
מה צריך?
- השיר “לפני שמכבים את הנרות על העוגה…” (מצורף)
- דפים בגודל A3
- טושים וצבעים
- כלי כתיבה
- מדבקות עגולות גדולות לצל”שים
מטרות הפעילות
- המשתתפים יבחנו במה התקדמו בשנה שחלפה
- המשתתפים יגדירו במה הם רוצים להתקדם בשנה הקרובה
- המשתתפים יבחנו את הדרכים בהן יוכלו לממש את המטרות שהציבו
מה עושים?
פתיחה-
מקריאים את השיר “לפני שמכבים את הנרות…” (מומלץ להדפיס אותו ולחלק לקבוצה או להקרין על גבי מסך).
שואלים את המשתתפים – מה המסר של השיר? על מה הוא מדבר?
- הכרה בשינויים ובצמיחה שחלו אצלנו בשנה האחרונה.
- הנכחת הצלחות והתמודדויות, ולמידה מהדברים שעדיין דורשים תשומת לב.
- ניצול הזמן, מכיוון שהימים חולפים ולא חוזרים.
- החגיגה (עוגה, ברכות, מתנות) היא חשובה, אבל עוד יותר חשוב להיות מודעים ולחגוג מתוך מחשבה והערכה למה שחלף.
סבב צל”שים
מבקשים מהמשתתפים לספר במה הצליחו להתקדם השנה. ההתקדמות יכולה להיות בתחומים שונים: לימודים, ספורט, היחס לסביבה, לחברה, למשפחה וכו’.
כל מי שמספר במה הצליח להתקדם מקבל מהמנחה מדבקת צל”ש עליה כותבים את ההתקדמות. הצל”שים הרבים מעידים על כך שכל אחד מהמשתתפים התקדם במהלך השנה שחלפה.
צעד ראשון להגשמת המטרה
מזמינים את המשתתפים לחשוב במה כל אחד מהם בוחר להתקדם בשנה הקרובה ולכתוב את הדברים על דף (חשוב לתת זמן למחשבה תוך כדי השמעת מוסיקת רקע נעימה).
מעבירים את הדפים בין המשתתפים (כל פעם מזיזים את הדף ימינה ) וכל אחד ירשום את העצה שלו או הדרך בה הוא מציע לחברו להגיע אל המטרה.
בסיום הסבב כל אחד יקבל בחזרה את הדף שלו ובו שלל העצות שכתבו לו חבריו.
מזמינים את מי שמעוניין לשתף, במטרה , בעצות ובתובנות שלו מהתהליך.
נספח
לפני שמכבים את הנרות על העוגה,
לפני שמרימים “לשנה הבאה”,
לפני שפותחים מתנות,
לפני שקוראים ברכות,
כדאי לחשוב עוד מעט על היום,
במה הוא שונה מאתמול, משלשום.
לא מספיק לשיר “גדלנו בשנה”,
צריך גם לשיר “מה נשתנה”.
כי ביום שבו מחליפים מספר,
ביום שמעגל של שנה נסגר,
חייבים לעשות בלב קצת חשבון,
ולא ללכת לפני זה לישון.
צריך לבדוק את השנה שחלפה,
במה היא הוסיפה, למה תרמה,
איזה דברים הצלחנו לשנות,
ועל איזה דברים נמשיך עוד לבכות.
הימים חולפים, השנה עוברת,
אבל מה שחשוב – היא לא חוזרת.
לדעת לנצל כל רגע שעובר,
לזכור שעדיין אין יום שחוזר.
ורק אחרי שעושים קצת חושבים,
אפשר את העוגה לחלק לחברים,
לקרוא ברכות ולקבל מתנה,
ולשיר: “עד מאה ועשרים שנה”.