תמיר, נער בן 14, נמצא בפנימייה טיפולית במרכז הארץ מזה שלוש שנים. את אביו מעולם לא הכיר, ואימו, שהייתה מכורה לסמים,  נפטרה מסיבוך רפואי בהיותו בן 12 שנים בלבד. עמותת " ילדים בסיכוי" מונתה על ידי בית המשפט כאפוטרופוס על תמיר, כאשר דנה, עובדת העמותה, מלווה את הנער באופן אישי.
כשהגיע תמיר לפנימייה, הוחלט לשבצו בבית ספר לחינוך מיוחד, זאת בשל הפער הגדול שהיה לו בלימודים והקושי בקריאה וכתיבה. אך דנה, התעקשה ועמדה על כך שתמיר ילמד בחינוך הרגיל, תוך הבטחה שיקבל שיעורי הוראה מתקנת. ואכן, בתוך שבועיים, הצליח תמיר להשתלב במערכת החינוך הרגילה, ולאט-לאט הצליח להדביק את פערי הלימוד, והאיום הוסר לגמרי.

כשאמו נפטרה, נותר תמיר לבדו בעולם, ללא משפחה קרובה, סבים, סבתות, דודים ודודות.  תמיר לא עזב את הפנימייה במשך שנה שלמה, כאשר דנה הייתה למעשה הגורם החיצוני היחיד שהיה לו. היא ביקרה אותו בפנימייה לפחות פעמיים בחודש, ויחד היו יוצאים מחוץ לפנימייה לבית קפה, לסרט או סתם לטיול רגלי. "שוחחנו רבות על הקושי הגדול שלו להישאר בפנימייה בשבתות ובחגים, ויחד עם זה גם על החשש ללכת למשפחה מלווה, שלכאורה תחליף את המקום של אמו בחייו," מספרת דנה.

לאחר פגישות ושיחות רבות ובנוסף להתקדמותו המהירה בלימודים, עלה והתעצם ביטחונו האישי של תמיר, והוא למד לשמר את המקום של אימו בחייו. במקביל, החל להיפתח לאפשרות של להתארח בסופי שבוע אצל משפחה מלווה. לשמחתנו, לפני כשנה נמצאה לתמיר משפחה מלווה. הייתה זו אהבה ממבט ראשון. תמיר החל ללכת אליהם בשבתות, בחופשות ובחגים, ותוך זמן קצר הפכה המשפחה המלווה לגורם מאוד משמעותי בחייו.

בימים אלו פנתה המשפחה בבקשה להתחיל בתהליך של הכרה בה כמשפחת אומנה עבור תמיר, על מנת שסופסוף יוכל לזכות בבית קבוע ובמשפחה חמה ואוהבת להמשך חייו.