עושים מה שרוצים

שלב א’

מתכנסים בחדר. יושבים במעגל (אפשר סביב שולחן). מניחים לפני כל משתתף פתק וכלי כתיבה.
מבקשים מכל אחד לכתוב מעשה או פעולה שעשה כי לא היתה לו ברירה.
יש להדגיש שהפעולה צריכה להיות חיובית כלומר משהו שעשה ולא משהו שנמנע מלעשות. לדוגמא: אכלתי עוגה לארוחת בוקר, איחרתי לבית הספר, השתתפתי בחרם וכדו’…
אוספים את הפתקים ומערבבים.

תחרות יש ברירה ב- 30 שניות:
מחלקים את הקבוצה לשתי קבוצות מתחרות ונותנים לכל אחת דף A3.
המנחה קורא בכל פעם פתק (עד 5 פתקים) ומבקש מהקבוצות לכתוב על הדף הגדול כמה שיותר ברירות/אפשרויות נוספות שעמדו לרשותו של כותב הפתק. מקציבים 30 שניות לכל פתק.
הקבוצה שהספיקה לכתוב הכי הרבה אפשרויות, מקריאה.
שואלים את המשתתפים: מה למדתם? האם אתם עדיין חושבים שפעלתם כפי שפעלתם רק משום שלא היתה לכם ברירה? אם כך, מהו הכוח שהניע אתכם לפעול כך או לחילופין מנע מכם לפעול אחרת?

שלב ב’

מומלץ לקיים בשעות הערב כשכתיבת הפתקים מתקיימת בחדר הקבוצה ולאחר מכן יוצאים לפארק/גן אליו ניתן להגיע בצעידה רגלית או לפינה מבודדת בחצר הפנימייה.
יש להכין את המקום מראש, לדאוג שהחול יהיה רטוב מעט כדי שאפשר יהיה לחפור.
מחלקים למשתתפים פתקים ומבקשים מהם לכתוב משהו מציאותי והגיוני שהיו רוצים לעשות אבל אינם יכולים. לאחר שסיימו, צועדים עם הפתקים בידיהם לעבר הפינה שהוכנה מראש (קופסת הנעליים וכלי החפירה בידי המנחה). עומדים במעגל ואוחזים ידיים. זה הזמן להשמיע מוזיקה שקטה. מבקשים מכל משתתף להקריא את ה”אני לא יכול” שלו.

לאחר שכולם הקריאו, מכניסים את הפתקים לתוך קופסת הנעליים ומנחה הפעילות מכריז:
“חברים, נאספנו כאן היום לזכרו של ‘אני לא יכול’. כולנו הכרנו אותו היטב והוא נגע לחיי כולנו, למי יותר ולמי פחות. שמו הוזכר בכל בניין ציבורי, בבתי ספר, בעיריות, ואפילו בכנסת ובמשרדי הממשלה. לצערינו, אנו נאלצים היום לקבוע את מותו”.

המנחה מחלק למשתתפים את כלי החפירה, חופרים יחד בור ובו טומנים את הקופסה עם הפתקים. מכסים בחול וממשיכים: “הכנו ל-‘אני לא יכול’ מצבה שעליה חרוט שמו”. מניחים את פיסת הקרטון ומוסיפים לומר: “אמנם נפרדנו ממר “לא יכול” יקירנו אך למזלינו אחיו ואחיותיו שרדו עימנו וכעת נוכל להישאר עם: ‘אני יכול’, ‘אני אעשה’, ‘יש לי את הכוח’ ו-‘אני מסוגל לכך’. הם ידועים פחות מקרובם המפורסם ובהחלט לא חזקים כמוהו. אבל אני מאמין שבעזרתכם, הם יהפכו חזקים יותר בעולמנו. נוח בשלום על משכבך, ‘אני לא יכול’, וכולנו נמשיך לחיות את חיינו מנקודה זו גם בלעדיך. אמן!”.

מומלץ לקחת את המצבה של ה”לא יכול” ולתלות אותה בקבוצה. זו תהווה תזכורת לכך שה”לא יכול” מת ואינו יכול עוד לשמש כתירוץ.
אפשר לחגוג את מותו של “לא יכול” באכילת חטיפים ובמוזיקה עליזה.