הזכות לפרטיות

פתיחה – סבבה / לא סבבה / תלוי

מחלקים את המרחב בחדר לשלושה חלקים:

1. אזור סבבה,
2. אזור לא סבבה
3. ואזור תלוי

המנחה מקריא מצבים, וכל משתתף עומד איפה שמתאים לו.

מצבים:

• נכנסת לחדר של מישהו בלי לדפוק
• לוקחת חולצה מהארון כי “אנחנו חברים”
• יושב על מיטה של מישהו בלי לשאול
• משתמשת במטען של מישהו בלי לבקש רשות
• פותח מגירה של מישהו “רק כדי לבדוק משהו”
• מקשיבה לשיחה שלא מיועדת אלייך
• מספר לאחרים משהו אישי ששמעת
• מעירה למישהו על הגוף/המראה שלו ליד אחרים
• נכנס למקלחת כשמישהו בפנים “רק שנייה” לקחת מברשת שיניים
• משתמשת בבושם/קרם של מישהו בלי לשאול

דיון

אחרי כל מצב (או חלקם), שואלים:

• “מה גרם לך לעמוד דווקא כאן?”
• “מתי זה כן סבבה ומתי לא?”

הגבול שלי

מחלקים דפים וכלי כתיבה
מבקשים מכל משתתף לכתוב לעצמו 3 דברים:

• משהו שממש לא נעים לי כשעושים לי
• משהו שזה תלוי – לפעמים כן לפעמים לא
• משהו שלא מפריע לי בכלל

אפשר להציע דוגמאות מעולם הפנימייה (חדר, חפצים, שיחות וכו’).
אחרי הכתיבה:
מבקשים ממי שרוצה לשתף משהו אחד.
שאלות קצרות:
הופתעתם ממשהו ששמעתם?
יש דברים שחשבתם שכולם מרגישים אותו דבר – וגיליתם שלא?

תקנון פרטיות קבוצתי

מחלקים את המשתתפים לקבוצות קטנות – 4-5 משתתפים בכל קבוצה
נותנים לכל קבוצה דף עם שאלות מנחות:

• מה עוזר לנו לשמור אחד על השני במרחב משותף?
• איך אפשר לבדוק גבול של חבר?
• מה הייתי רוצה שאחרים יבינו לגבי הגבולות שלי?

לאחר מס’ דקות של שיח בקבוצות קטנות מחלקים לכל קבוצה דף וטוש ובקשו מהם לנסח תקנון: עשה ואל תעשה קבוצתי- הזכות לפרטיות.
לדוגמא:
אין לגעת בחפצים אישיים ללא בקשת רשות.
אם שמעת משהו על חבר בקבוצה אין לשתף במידע הזה ללא רשותו.

במליאה מציגים את התוצרים ותולים אותם במועדון.