רגע לפני, מילה מאיתנו
כשחיים יחד – בקבוצה, בפנימייה או בכל מסגרת משותפת – לא תמיד חושבים אותו דבר, אוהבים אותם דברים או מגיבים באותה דרך. דווקא בתוך ההבדלים האלה מתגלה החשיבות של סובלנות: היכולת לעצור רגע, להקשיב, ולפנות מקום גם למי שחושב אחרת ממני.
סובלנות לא אומרת לוותר על הדעה שלי, אלא ללמוד לחיות יחד בכבוד, בסקרנות ובנכונות להבין זה את זה. לעיתים שינוי קטן בגישה יכול להפוך מפגש בין אנשים להזדמנות ללמידה ולחיזוק הקשר בינינו.
מה צריך?
- דפים ועליהם סימן שאלה
- כלי כתיבה
- דפי “בחן את עצמך ” לכל המשתתפים
- “האיש הזה הוא אחי” מאת יאיר לפיד
- סרטון “המתייג”
מטרות הפעילות
- להבהיר את המושג "סובלנות"
- לבחון עד כמה אנחנו מודעים לערך סובלנות בחיי היומיום שלנו
מה עושים?
- כל משתתף מקבל דף ועליו סימן שאלה וכלי כתיבה ומתבקש להשלים אותו לציור כיד הדמיון הטובה.
- מתכנסים במליאה ומציגים את הציורים. המנחה מעורר את המשתתפים להביט ולראות עד כמה הם שונים- כיצד כל אחד נתן פרשנות אחרת לסימן השאלה ההתחלתי ויצר ממנו משהו אחר לגמרי מחבריו.
מה משמעות הדבר?
כולנו שונים זה מזה. התרבות ממנה אנו באים, אמונתנו, דעותינו. אנחנו חושבים, מרגישים, מדמיינים אחרת זה מזה. עלינו להכיר בעובדה זו כשאנחנו מקיימים חיי חברה משותפים. לכבד את ההבדלים בינינו גם אם אנחנו לא מבינים או לא מסכימים זה עם דעותיו של זה.
מגדירים את המושג סובלנות –
סובלנות הוא מונח וערך, שמשמעותו הנוהג של אדם או קבוצה להתייחס בכבוד, בהבנה ובהיעדר
אפליה כלפי השונים ממנו מבחינה חברתית, תרבותית, או דתית, גם אם הוא אינו מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם. - מחלקים למשתתפים את דפי “בחן את עצמך” ומבקשים מהם למלא את השאלון בשקט, בינם לבין עצמם. מציעים למי שרוצה לשתף בתוצאות או במחשבות שעלו בעקבות מילוי השאלון.
- מסיימים את הפעילות בהקרנת הסרטון “המתייג” ובהקראת הקטע “האיש הזה הוא אחי” מאת יאיר לפיד.
נספחים
האיש ההוא שאני שונא –
העומד בהפגנות עם שלט “מוות לערבים”
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
המגיש מימיה לשבוי מפני שגם הוא בן אדם.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שצובע את שמו על פסל בוינה
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
שמלווה לי $05 באתונה רק בגלל שגם אני ישראלי.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שבשם ערכיים דתיים שאפילו הוא לא מבין
תובע זכות היסטורית על הפרת והחידקל,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות
אין קץ את הקטעים הנכונים.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שחושב ששלום עכשיו הם בוגדים והמערך הוא משוגע
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו בעמדת
השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שדוחף אותי באוטובוס וזיעתו נדבקת אלי
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד
של השכנים שאבד את דרכו.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שנכנס למסעדה החביבה עלי והורס לי את הערב
בקולניות המעצבנת שלו
הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב –
שעבד כל היום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי
שרעש המכונה לא יפריע לו.
והאיש ההוא – שאני שונא –
שקורא לי אחי למרות שהוא לא,
הוא בעצם אותו האיש שאני אוהב –
שאם ארצה או לא ארצה הוא אחי.
כי זה מה שיש, ואתה חלק ממשהו
ומעבר לכל ההבדלים, והצעקות, והענינים,
המשהו הזה לא נורא כל כך ואם תרצה או לא תרצה
המשהו הזה הוא גם א ת ה!
